אש ואהבה – פרק 1 / טל הדני
השומרים צעקו, יש מהומה ברחוב.
הזד הצעיר פילס את דרכו בין המהומה, ואז הוא ראה אותה. ילדה צעירה עם שיער חום כהה, שנח על כתפיה. המון מהומה, לא הצלחתי להבין בדיוק מה קרה, אבל ראיתי שומר מכוון אליה אקדח קשת. שילחתי את חרב העץ שאיתה התרגלתי להתאמן, והפלתי את האקדח, ממש בזמן, הקליע פספס את מטרתו. השומר פנה אלי כדי לבדוק מי הפריע לו, אבל אני כבר התרחקתי משם, נבלע בין הקהל.
במוראלן אין באמת שומרים. ה"שומרים" בעיר הנמל הם שכירי-חרב של הפיראטים והסוחרים, ולא כדאי להסתבך איתם. פלאיוס ידע את זה, ולכן נסג אחורה, מחפש עמדה טקטית חדשה.
פלאיוס הוא זד צעיר, בן 12 בערך באותה העת. דמוי אנוש נמוך בעל עור אדום, קרניים שטניות וזנב ארוך. המראה השטני שלו בלט אפילו במוראלן, בה אף אחד לא באמת בלט, וכמי שגדל בכנסיה בעיר הנמל, לא היה לו קל. הוא נאלץ להתמודד עם התגרויות על בסיס יום-יומי, עם חשד מתמשך ועם דעות קדומות. הוא גדל כל חייו במקדש פיילור, אל השמש והריפוי. כך למד להיות סבלני ולגלות מאופקות. הוא היה מנומס וחכם, שקט אך ערמומי. הוא לא תקף, אבל הוא בהחלט נקם.
וגם בשומר הזה הוא נקם. כשהשומר וויתר וחזר לכוון את הרובה שלו אל עבר הילדה, פלאיוס התקרב, הזנב שלו מתקדם בערמומיות לעבר המגף של השומר, ושולף משם פגיון קצר. הפגיון הועף במהירות אל ידו של פלאיוס, והוא תקע אותו ברגלו של השומר, מסתלק משם במהירות ברגע שעשה זאת. השומר הזה כבר לא יהווה בעיה.
אבל מישהו ראה אותו, פלאיוס שם לב ליד גדולה שהתקרבה אליו, והוא לא הספיק להתחמק, ותפסה אותו. הוא הספיק לראות גבר מגודל, ואז זה הימם אותו.
הוא איכזב את הילדה.
הוא פקח את עיניו. הוא היה במחסן חשוך. הריח של הים הסגיר את מיקומו. הוא ראה גבר מגודל בעל נבוט שומר על הדלת. בריון. הוא הביט סביבו, לא היה שום כלי נשק במחסן. בלי להשמיע שום רעש, פלאיוס ניסה לקום, אך שם לב שהוא קשור לכיסא. לעזאזל. הוא התחיל לשחרר את זנבו מהחבלים, ולאחר דקה של חשש וזעה אף הצליח בכך. הזנב בחוץ, החלק הקשה מאחוריו. עם הזנב הוא התיר את הקשרים, ואז השתחרר. הוא נע בשקט שאליו הורגל, מנצל את הצללים לטובתו, וסקר את המחסן. זה מחסן ישן יחסית, שיש בו בעיקר תבואה. אבל הוא מצא חתיכת עץ ישנה, כנראה התפרקה מאחת העגלות ונשארה כאן, הוא תפס אותה, ורץ אל הבריון ששמר על המחסן. הוא הניף את המקל אל עבר רגלו של הבריון, ופגע.
הבריון מעד, והביט אליו בזעם, חושף שיניים. הוא הנחיט את הנבוט על הזד הצעיר, אבל זה הספיק להתחמק, ומיהר לתפוס עמדה חדשה בסמוך אל הבריון, מפנה את חתיכת העץ אל ידו האוחזת בנשק, ומכה. הבריון הספיק להזיז את היד בזד, והכניס בעיטה בבית החזה של הזד.פלאיוס אף כמה מטרים אחורה, ואיבד את הנשימה לכמה שניות. הוא חשב שהוא שוב מאבד את ההכרה, אבל משהו התעורר בתוכו. אש.
פלאיוס בער, אש מקיפה אותו, יוצאת מעיניו. הבריון הביט בשנאה בזד הצעיר, ותקף. הנבוט פגע בידו של הזד, שהגן על עצמו כיצד שיכל, אך האש התלקחה עוד יותר מעצם ההתקפה, ושרפה את הבריון. הבריון צרח וניסה לכבות את עצמו, אבל כשל, ונפל. פלאיוס שלף את הנבוט מידו, והכה אותו בטירוף חושים, עד שנרגע. והביט מטה כדי לראות את הבריון המבועט שרוף ומפורק. הוא הביט סביבו, אף אחד לא הגיע, ודמעות התחילו לעלות בעיניו. הוא בקושי הצליח לשלוט בעצמו, אך ברח משם. הוא רץ, רץ ורץ. הוא רץ רחובות הנמל, דמעות אוחזות בעיניו, הוא הרג גבר.
הוא רץ אל הנמלים, מקום מפלטו, וראה אותה שם. את הילדה עם השיער החום, ועוד ילדה קטנה איתה, כנראה אחותה. והוא ראה איש גדול, כנראה פיראט, מחזיק בשתי ידיהן, ועולה איתן על ספינה.
